הלהיטים הבאים כבר כאן // ביקורת אלבומים

יוחנן בלייך מצביע על השירים הגדולים מתוך אלבומיהם החדשים של דודי קאליש ושמילי אונגר

"זאת המוסיקה לא תהא מוחלפת" אמר מאן דהוא על המוסיקה החסידית, שאינה מתעייפת מלהציע את מרכולתה שוב ושוב ברחובות קריה, אמר וכנראה צדק. אבל כשיוצאים שני אלבומים משמעותיים בשבוע אחד אין מנוס מלצלול לתוכם:

מדובר בשמילי אונגר המפרסם את האלבום השני שלו העונה לשם "מאך א ברכה" (-תעשה ברכה),

והאלבום החדש "זאג שוין ווען" (-אמור כבר מתי) שמולחן, מעובד (ברובו) ומושר על ידי דודי קאליש.

למען האמת ראוי היה, גם הפעם, להקדיש טור ייעודי לכל אחד מאלו, אבל החלטתי למזג ביניהם, בין השאר משום שאינני רוצה להגיש לכם (כפי שעשיתי בעבר) שיר-שיר דבור על אופניו אלא בסך-הכל כמה 'מראי-מקומות' לנקודות עניין באלבום, כדי שאתם הקוראים תעמיקו בעצמכם במוצר כולו ואולי אף תחלקו עלי.

אז בואו וניכנס לזה:

מאך א ברכה

את שמילי אונגר, מענקי הזמר החסידי (כן, כן) אנו פוגשים ביצירה זו בשיא כוחו. בקול צעיר, נוזלי ושופע הוא כבש את פסגת הבמה – בתחילה בחתונות אמריקאיות, לאחר מכן בקליפים מרהיבים בהם הוא מבצע קאברים מעולים ללהיטי עבר ובהמשך באלבום שעובד ברובו ע"י משה לאופר. מרבית שיריו של האלבום התברגו לטופ ליסט ממש, ובצדק רב מאד.

אלבום זה ממשיך את הקו של קודמו בהביאו רוח צעירה וזורמת באותה מסגרת של מוסיקה חסידית שכולנו מכירים. את לאופר איננו רואים כאן, בעיקר את נפתלי משה שניצלער ושלמה ועכטר אבל לא רק. הלחנים עדיין מגוונים ומקיפים את האסכולה שבין חסידי שורשי לחסידי צעיר.

להלן הפורמט שלי:

הבחירה הקצבית שלי:

"מאך א ברכה". לא סתם הוא מוקם בראש האלבום (וגם כשיר הנושא): הוא ממריץ וכיפי כמו ששמילי יודע. מדובר בלחן של הרשי ויינברגר, כאשר העיבוד הוא די אלקטרוני במקצב רגאטון סוחף (שניצלער). מקהלות: מוישי קראוס.

קשה להצביע על משהו ספציפי שיוצא מן הכלל כאן, אבל המכלול חותר לכיוון הזה של גוד וייבס וממש מצליח בזה.

הבחירה האיטית שלי:

"צמאה נפשי". אפשר לומר שאני די משוגע על לחניו של פינקי וועבר, שמפתיע שוב ושוב עם יצירות רגש יהודיות מלאות-חן שמסרבות לאכזב גם בשוק. זה לא יוצא מן הכלל:

המילים זכו כבר לשלל גירסאות אבל זו אולי היפה ביותר ששמעתי. הלחן בנוי מתנועות מרתקות והעיבוד (גם של פינקי!) עשיר ומשביע. וכבונוס ניתן לשמוע כאן גם את קולו העוצמתי של פינקי המשתלב בנקודות מסויימות לדואט מדהים עם שמילי.

שיר חובה.

למיטיבי לכת:

לאחר ה"אני הולך" (הדי ביזארי יש לומר) מהאלבום הקודם שממש הצליח, גם כאן יש פינוק למי שמחפשים את המלודיות השונות והאקורדים המגוונים.

השיר "שלח" הוא (שוב) לחן מהמם של פינקי כאשר הפעם המעבד הוא יהודה גלילי. ואם היה חסר עוד משהו – גם המילים לא שגרתיות בעליל. כל זה מוביל לאתגר מוסיקלי שמובטח שיפתיע אתכם.

זאג שוין ווען

לא אגזים אם אגדיר את דודי קאליש כאחד מעמודי התווך של המוסיקה החסידית של השנים האחרונות. הוא הספיק כבר לפרסם אלבומים רבים במספר סגנונות כשעיבודיו הקוליים והמוסיקליים מעטרים פרוייקטים רבים. בשנים האחרונות הפיק את שני האלבומים עם מקהלת ידידים בהם הוא גם שר ומלחין, והתוצאות היו מעולות.

לחניו של דודי קאליש הם קליטים בחלקם הגדול, כאשר בדרך כלל ניתן לצפות למהלך מעניין אחד או יותר במהלך השיר – יחס יעיל בין עממיות לבין מקוריות. עיבודיו מלאי-חן וקולו מיוחד, ומתכון כזה לא עשוי לאכזב.

באלבום הנוכחי ממשיך דודי בעיבודיו המתוזמרים אך מפנה מעט מקום לצלילים מסקרנים – אלקטרוניים ואפילו מעט אתניים.

הבחירה הקצבית שלי

לא ממש מהיר, אבל בהחלט מביא קצב טוב: "כתפוח".

המילים האקזוטיות – מתוך שיר השירים – זוכות למעטפת מרהיבה בדמות לחנו של אליעזר קאליש, אחיין של דודי, ועיבוד אלקטרוני מדהים שעליו אחראי צעיר מוכשר בשם יוחנן אורי.

הלחן מגיע לשיאו במילים היפהפיות "בצילו חמדתי וישבתי", ובליווי הצלילים האיריים מהווה השיר תענוג של ממש.

הבחירה האיטית שלי

"לב טהור". לחן שהתפרסם כקליפ שבו משתתפים גם ארי היל ויענקי לנדאו שגם עיבד.

הלחן ספוג אווירת אלול והקולות משתלבים יפה עם עיבוד מינימליסטי בדמות פסנתר. שיר דודי-קאלישי אופייני, שישתלב היטב בקומזיצים חסידיים.

למיטיבי לכת

באלבום הזה ישנם חומרים רבים המתפתחים לכיוונים מעניינים מבחינת אקורדים, אבל "משכני" הכי משך אותי.

שוב מילים משיר השירים, שוב ארי היל ושוב אלקטרוניקה (שמוליק ברגר), אבל יותר יצירה. השיר מורכב מחלקים איטיים וקצביים וכן מהלכים הרמוניים לא שגרתיים.

לצפייה באיכות גבוהה בערוץ היוטיוב 'בחזית' לחצו כאן

10 תגובות

  1. 1. למה הרסת? אוף
    סתם. אנשימוס תגיבו.
    לא הכי שומעת את השירים האלו.
    ככה שלי אין דיבור כאן. אבל חברה קדימה, טקבקו.

  2. "קול צעיר, נוזלי ושופע"
    אוהב את ההגדרות שלך, יוחנן בלייך.

  3. כן הכתיבה מטורפת. בדר"כ טורים כאלו משעממים אימה. אבל זה עושה חשק לקרא כל מילה.

השאר תגובה