המהפכן הראשון – המשפיע ר׳ מענדל ראטה על אבי הקומזיצים, ר׳ שלמה׳לע

צילום: קובי הר צבי

אל שיריו ואל להב נשמתו הבוערת נחשפתי בגיל 15, לפני כעשר שנים, הרבה שנים לאחר פטירתו. זה היה בליל שישי אחד, הלכתי להתפלל מעריב באיצקוביץ, הביהכנ"ס המפורסם ביותר בעולם, כשליד ביהכנ"ס אני עוצר כבדרך קבע בחנות הספרים בבעלותו של ידידי ר' יצחק פרידמן, שם מוצבים תמיד למכירה כל מיני קלטות ישנות או חדשות, אז במחיר של 9 שקל לקלטת… הייתי עוצר, מחפש חצי שעה, ובסוף לא קונה כלום, כי מאיפה היו לי אז עשר שקל מיותרים פעם אחת בעוצרי שם אני מבחין שם בקלטת שרשום עליה משהו שירי קרליבך.. לא ידעתי אז כלל מה זה הדבר קרליבך. מנין לי לדעת. אבל זכרתי שבחנות גל פז הסמוכה מתנוססת תמונה גדולה עם השם שלמה קרליבך, והפוזה הרצינית של האדם הזה עם הגיטרה איכשהו מדברת אלי. אז קניתי. קניתי, ובקלטת לא שומעים את ר' שלמה שר, אלא רק כנור עם קלרינט המנגנים את ניגוניו. בום. באותו לילה נשארתי צמוד לאוזניות במשך כל הלילה, המשך בבוקר בכל יום שישי, הלכתי עם זה לבהמ"ד והתחבאתי באוצר הספרים עם הווקמן והאוזניות, עד חמש דקות לפני השקיעה. ואז חזרתי אל הרצפה, אל העולם, אל הקרקע, עליו אנו חיים.. וירדתי להתפלל.

זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם הדבר הזה ששמו ר' שלמהל'ע קרליבך. לא חלמתי שהדבר הזה הולך לשנות את חיי. רק שמאותו הרגע היה לי ברור שאני שייך לדבר הגדול הזה. הפכתי לחסיד נלהב. את כל הקלטות והדיסקים הייתי קונה, את כל הספרים של סדרת לב השמים עם התורות העמוקים והסיפורים הנפלאים שהפכו את נשמתי, את הקלטות של הסיפורים ששינו לי את המבט על הסיפור החסידי ועל כל מה שידעתי עד אז. כמו ילד קטן הייתי בוכה בסיפוריו, בשיריו, בתורותיו, בקול שבקע מתוך עומק נשמתו ועטף עם כל כך הרבה אהבה, חמלה, הבנה, וכבוד. את הספר 'הרבי מקרן הרחוב' על תולדות חייו קניתי מאוחר יותר, ועד מהרה הגעתי למסקנא שזהו אחד מספרי המוסר הכי גדולים שנכתבו בהסטוריה. קראתי אותו שוב ושוב והסיפורים היו מרעידים את ליבי ומביאים לי השראה של חמלה ואהבה לבני האדם, לכל יצור ולכל נברא. כל פעם אחרי שקראתי סיפור מהספר הזה הייתי רוצה לצאת לרחוב ולחבק כל בן אדם שאני פוגש. הוא שינה לי את חיי, ר' שלמהל'ע, האיש עם הלב הגדול שלא זכיתי להכיר.

מאבא שלי שמעתי שר' שלמהל'ע אהב לבוא לטישים שסבא שלי היה עורך (הרבי משומרי אמונים זצ"ל). ואבא שלי מוסיף ואומר, מ'האט געדארפט שישקען די שיקצע'ס פון אינדרויסן.. היו צריכים להשתיק את את כל החמולה שליוותה אותו כל הדרך וחיכו בחוץ.. אבל כשסבא שלי היה מתחיל את השיר קה רבון, וסבא שלי ידע לבכות בשירים יפים ומרגשים, היה ר' שלמהל'ע סוגר את עיניו, מרים את הראש למעלה וכמו נכנס לעולם אחר, גבוה כזה. וכולם היו מסתכלים עליו, אולי יותר מעל סבא שלי. ולא, לא הושיבו אותו לשולחן, זה לא היה כ"כ מתאים, אבל הוא אף פעם לא בא בשביל כך. ליבי עם סבא שלי, איש הפרישות והקדושה, וליבי עם ר' שלמהל'ע, איש האהבה והחמלה.

אבא שלי מספר שפעם, לפני הרבה שנים, הוא בא לטיש פורים אצל סבא שלי בירושלים, והוא עלה על השולחן עם הגיטרה. הרשו לו בגלל שזה עוד היה לפני שהוא התחיל לעשות דברים שחרגו מהקו הרגיל. והוא שר שם שני שירים. ימין ושמאל תפרוצי, ובך בטחו אבותינו. שמעתי בשם יש אומרים שאז הוא הלחין את הימין ושמאל. אולי. אבל הוא רקד אז על השולחן בגובה של רגל שלם וכל הציבור נסחף איתו והרימו רגליים בגובה שעוד לא הרימו פעם… הם זכו לחוויה שעוד לא ידעו משהו דומה לפני כן וכנראה אפילו לא היה להם את המילים הנכונות לבטא חוויה כזו. קוראים לה היום אקסטזה. חוויה של השתחררות מהתודעה הרגילה וטעימה מעולם אחר, מעבר לתודעה.

אז לפני עשר שנים זה לא היה כמו היום, שכולם שרים קרליבך וכל העולם נהיה קרליבך והתופעה רק מתרחבת מיום ליום. הייתי נלחם אז בשיניים עם כל העולם להסביר למה הוא כן היה צדיק… אבל זה היה קשה. כי הוא עשה דברים שאי אפשר באמת לחקות אותו והוא עצמו היה אומר שאין להם היתר. רק שכנראה הוא הסכים גם להיכנס בגיהנום בשביל עמך ישראל. מספרים שפעם הוא ישב ברכבת ליד איזה ראש ישיבה ואמר לו: כן, אני יודע כבר לאן מובילים אותי בשמים לאחר מאה ועשרים, כולם יודעים ששמור לי מקום מיוחד בעולם הגיהנום, אבל געוואלד, שם הרי הנני יודע כ"כ טוב את העבודה…

ולא חברים, אינני חושש שהוא באמת נכנס בגיהנום. זה לא ממש מתקבל על הלב, כי כוונתו היתה כל כך לשם שמים. חכמינו ז"ל אומרים גדולה עבירה לשמה. אם כי ברור שאין אפשרות לחקות דבר כזה, ואין אולי היתר לדבר כזה. אבל שמעתי פעם מידידי, (ר' מ.פ. שליט"א), שפעם הוא נכנס לשאול את פי הרבי מאמשינוב שליט"א אם זה נכון מה שאומרים בשמו שהוא מקנא בגן עדן של ר' שלמה קרליבך ( ר' שלמה היה מקורב מאוד לרבי מאמשינוב זצ"ל ולשיבדלחט"א מאמשינוב שליט"א), והוא ענה לו במילים אלו: ר' שלמה היה יהודי שהקפיד על קלה כבחמורה. בעניין אחד הקיל באומרו שלשם שמים נתכוון, וכיוון שכך בוודאי היתה כוונתו לשם שמים, ואין לי ספק בכך שכמאמר חז"ל שמותר להציל אשה טובעת בים וכו', כל שכן להציל נשמה יהודית. ע"כ דבריו. אישית גם שאלתי פעם בצעירותי את הרבי מאמשינוב לגבי השירים שלו אם אפשר לשיר ברבים את שיריו ונעניתי בחיוב כמובן.

אבל מה שברור ללא ספק הוא שר' שלמה הביא מהפך לעולם. הוא גרם וגורם עד היום לעשרות אלפי אנשים לחשוב אחרת. אישית הוא החזיק לי את היידישקייט בשנות התבגרותי, בהם עברתי מסע רוחני רב טלטלות. ואני בטוח שעוד אלפי בחורים חסידיים, ליטאיים, ספרדים, ומהנוער הדתי לאומי, נשארים היום ביידישקייט בגלל אורו, אהבתו, תורותיו, וסיפוריו מעוררי הלב והנשמה. לפיד האש שהוא הבעיר נשאר לבעור ובמותו התלקחה המדורה וכיום היא בוערת במאות אלפי לבבות, ללא גוזמא, בכל רחבי העולם. מהפכה שאין כדוגמתה. הייתי משווה את המהפכה שהוא השאיר אל המהפכה שהשאיר הרבי מליובאוויטש זצ"ל. רק שהם פעלו בשני תחומים שונים. בחב"ד הקימו מפעל עולמי המפיץ את קיום המצוות המעשיות, אך ר' שלמה הביא את מהפכת הלב. ושניהם כל כך משלימים אחד את השני. ואולי כמו שכל אור גדול השייך לגאולה מתגלה דווקא ע"י הסתרים ומכשולים, כי אור גדול בא רק ע"י הסתרה מהחיצונים, היה צריך האור הגדול הזה להיוולד לעולם דווקא ע"י ירידה כזו, שאמנם היתה לשם שמים. לא יודע. מי אנו שנבין דרכיו של הבורא איך שהוא בוחר לקרב את בניו בדור זה. אבל סופו של דבר, אם רוצים אנו או לא, האור הזה הינו אור גדול וענק שמקרב לבבות בכל קצווי תבל ומקרבת את הגאולה.

ר' שלמהל'ע היקר והקדוש, גדול היית בחייך, ואורך גדל וגדל יותר אחרי פטירתך. אור גדול הבאת לעולם, נתת לי להבין מה זה עומק הלב, מה זה יהודי, כמה קדושה ישנו בכל יהודי ובכל אדם בעולם, כמה עומק ישנו בכל ספר חסידי ובכל סיפור חסידי… הטבעת בליבי את המשפט הכ"כ עמוק, "לעולם אינך יודע".. כמה שלעולם איננו יודעים כמה קדוש הוא האדם העומד לפנינו, וכמה שהדברים שקורים מולינו הם הרבה הרבה יותר עמוקים ממה שאנחנו חושבים. בזכותך ר' שלמהל'ע הגעתי אל הנגינה, אל הרבי מאיז'ביצא שהפך למורה דרכי, אל הגיטרה שהפכה לבת לוויתי, אל ההלחנה, אל הסיפור, ואל החוויה הקדושה של תפילה בעומק הלב ולימוד תורה בעומק הלב ובקדושה. המשך נא מלמעלה לעורר לבבות ולהפיץ את אהבתך הכה גדולה לכל יצור ולכל נברא, והיה לנו לאור ולדגל לילך וללמוד מהדברים הטובים שלימדת לאנשים כה רבים ללכת בהם. יהי זכרך ברוך.