המהפכה שעוברת בשנים האחרונות על עולם יצירת המוסיקה • מה מייחד את המוסיקה האלקטרונית על פני המוסיקה הרגילה שכולנו מכירים? • יוחנן בלייך בטור ראשון בסדרה
לא הגיוני שתהיה מכונית אוטונומית, דלתות נפתחות בעזרת חיישן ולוויינים מרחפים אי שם בחלל והמוסיקה תישאר בדיוק כפי שהיתה בעבר. ואכן, בשנים האחרונות ניכרים שינויים קיצוניים גם בעולם יצירת המוסיקה.
אם נדייק, המוסיקה נמצאת מאז בריאתה בתהליך אבולוציוני מתמיד. ברור שפיתוחם של כלי נגינה חדשים במרוצת השנים תרמה לא מעט לארסנל הצלילים שלנו, ואין ספק כי הדורות, ככל שהתקדמו, הביאו בכנפיהם מוסיקאים חדשים ומוכשרים. עם הזמן למדנו להכיר מוסיקה שלווה לצד בועטת, בלדות שקטות, ואלסים וינאיים, ג'אז ורגאיי. העיבודים דאז התאפיינו בקווים מנחים דומים, ככל שניתן היה להשיג במסגרת כלי הנגינה. הלחן הוא זה שתוך כדי השיר היה לוקח את צרכני המוסיקה אל אותה ארץ שהיוצר כיוון אליה, עד כאן הכל טוב ויפה.
עם בניית עולם המיחשוב נכנסו לשימוש כלי נגינה אלקטרוניים שהרחיבו את מגוון הצלילים הקיים. יש יוצרים שהשתמשו בהם בקביעות ובאופן אקטיבי הבולט בעיבוד, ויש שהשתמשו בהם למצער – על מנת לשמר את הסאונד הקלאסי. ושוב – הכל טוב ויפה. יש לנו פסנתר אקוסטי וכן פסנתר חשמלי, גיטרות מסוגים שונים, כלי נשיפה ופריטה, מיתרים ולקינוח – צלילי סינתיסייזר לגיוון. אבל המוסיקאים לא שקטו על שמריהם. לא יתכן שהמחשבים יכולים להציע רק צלילים שונים המנגנים את אותה המוסיקה. הם חיפשו מוסיקה שונה לחלוטין – ועם הזמן מצאו!
המוסיקה האלקטרונית שהתגלתה והתפתחה בעשרות השנים האחרונות הינה ללא ספק 'ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות' של המוסיקה. לאט ובטוח נמצאו נוסחאות רבות ליצירת סוגים רבים של מוסיקה חדשה, כזו שתשפיע בצורה הטובה ביותר על קהל צרכני מוסיקה מסביב לגלובוס. המוסיקה הזו ממשיכה להתפתח בכל רגע נתון והיא באותה מידה גן עדן ליוצרים היודעים לנצלה.
כמו במעבדת ניסויים שבה בוחנים, להבדיל, את תגובותיהם של עכברים לתהליכים שונים, הפכה זירת המוסיקה המתחדשת לפלטפורמה שבה לומדים כיצד ישפיע אפקט מסויים על מקצב, איך הופכים מוסיקה למקפיצה יותר והאם אפשר ליצור מוסיקה 'מלאה' מבלי לדחוס צרמוניה של עשרות כלים אלא בעזרת צלילים מלאכותיים וממוקדים. אט אט הפכו הניסויים לנועזים יותר.
איפה נערכו הניסויים? בעיקר ברחבות ריקודים ברחבי העולם. זו הסיבה שהמוסיקה האלקטרונית המוכרת והשכיחה ביותר היא מוסיקת דאנס. כדי לשמח ולהתסיס ננקטות שם שיטות שונות המובילות בסופו של דבר לפראות, מה שבהחלט יכול להסביר את העובדה שבציבור החרדי המוסיקה האלקטרונית נחשלת ולא מפותחת עדיין. בכל אופן, במסגרת אותם ניסויים נשברו מוסכמות מוסיקליות רבות:
א. כאמור לעיל, במוסיקה המסורתית הלחן והעיבוד מתפתחים לכיוונים שונים תוך כדי השיר. הם עולים ויורדים ויש בהם חלקים רבים, מה שמחזיק את המאזין לאורך היצירה ועד סופה. במוסיקה האלקטרונית לעומת זאת, אין כל כך הרבה חכמה בלחן עצמו, והעיבוד מורכב בעיקר מ'לופים' (קטעים קצרים שחוזרים על עצמם) שיש בהם איזשהו רעיון מוסיקלי מעניין. אז מה גורם לאדם להאזין? אפקטים שונים ורעיונות שלעיתים אפילו לא מורגשים לאוזן הבלתי-מזויינת.
ב. במוסיקה המסורתית בדרך כלל אנחנו מתייחסים בעיקר לזמר המבצע את השיר ולמלחין שמאחוריו, ואילו במוסיקה האלקטרונית כמעט אין חשיבות לזהותו של הוואקליסט. הזמר הוא בסך הכל כלי של המעבד כדי להגיע לסאונד הספציפי שעמד לו בראש בעת יצירת הטראק.
ג. באופן כללי, לפי המוסיקה האלקטרונית המתפתחת, עצם המוסיקה לא כ"כ חשובה כמו שחשוב מה היא גורמת לך. כלומר, באילו טכניקות אתה משתמש כדי להביא אלו תחושות. ברור שגם למוסיקה עצמה – ההרמוניה והמלודיה – תפקידים מכריעים בהשפעה על המאזין, אולם במינון ההשקעה בה ביחס לטכניקות אחרות חלוקים ביניהם היוצרים וכן ניכרים חילוקים בין הז'אנרים השונים שבמוסיקה האלקטרונית בנוגע למינון זה.