פרויקט קרליבך: מה חשב ר' שלמה – הרב ד"ר נתן אופיר

מה חשב ר' שלמה: התלבטויות, כינוני דרך ושינויי תדמית

מה חשב והרגיש ר' שלמה? מה היו שאיפותיו בצעירותו? במה התלבט? מיהם הרבנים אשר השפיעו עליו וכיצד? כיצד השפיעה האנטי-שמיות שהוא הרגיש בילדותו בגרמניה? מה הניע אותו לפתח קרירה יוצאת דופן כ"רבי המזמר"? כיצד הצדיק את הדרך בה שינה מהנורמה החברתית-הלכתית של המסגרות החרדיות מהן ינק וצמח? אלה דוגמאות לשאלות מסקרנות המנסות להבין את אישיותו והתפתחותו של ר' שלמה.

ר' שלמה מיעט לגלות דברים אינטימיים על התלבטויותיו. הוא דיבר הרבה על אחרים, על נסים ועל משברים. הוא השתמש במשלים, סיפורי מעשיות וסיפורי צדיקים. הוא הרבה לתאר את האנשים שפגש ואת התלבטויותיהם, את האהבות הגדולות שלהם ואת רגעי הייאוש, אבל על עצמו הוא לא חשף הרבה, לפחות לא על חייו הפנימיים. הוא לא דיבר בפומבי על הנסיבות לדחיית נישואיו עד לגיל 47 או על צערו בגירושין בגיל 55. לפעמים הוא הזכיר את האכזבות שלו מהממסד הרבני ואת תחושות הפגיעה מהביקורת כלפיו, אך הוא לא הסביר הרבה על הדרך בה הגיע לתפישתו שהייתה כל כך חריגה, האהבה הגדולה, ולעתים מוגזמת, כלפי כל אדם. לכן, יש ערך ייחודי לכל פיסת מידע. הנה גילוי שר' שלמה עצמו הגדיר כ"חוויה מכוננת".

בשנת 1993 נאות ר' שלמה להיענות לבקשותיהם של חסידיו ולהשתתף בסדנה לפיתוח האישיות שנקראה "פורום לנדמרק עולמי". זאת הייתה סדנה שנוהלה על-ידי רוג'ר ארמסטרונג, בוגר תכנית מ.א. מבית ספר לתיאולוגיה של אוניברסיטת ייל בשנת 1964. ארמסטרונג דגל בשיטה של פיתוח החוסן האישי מול אתגרי החיים על-ידי שכתוב הנרטיב האישי של התמודדויות החיים. המשתתפים התבקשו להצביע על דרך בה ניסו להתמודד עם חווית ילדות. כאשר עלה ר' שלמה לבמה הוא סיפר על אירוע בברלין בהיותו בן 6. הוא רכב על האופניים וחבריו הלא יהודים סובבו אותו והטיחו בו גינויים אנטי-שמיים. שלמה הצעיר נמלט על נפשו, ואז הגיע למסקנה שמעכשיו ואילך, תפקידו בחיים הוא להפוך את היוצרות, ולא לאפשר לאחרים ליצור טראומה עבורו, אלא הוא יחשוף את האהבה בזולת וידע להעביר לו אמפטיה. אכן, במשך חייו ניסה ר' שלמה להתמודד מול גילויי השנאה, הכעס והייאוש על-ידי הקרנת אהבה ללא תנאי, גם מול מבקשי רעתו.

ויתרתי על הכינור

ר' שלמה לא השאיר לנו יומן של חוויות אישיות, והוא מיעט לחשוף את דרכי התמודדותו בצמתים המכריעים בחייו. אבל מידי פעם יש גילוים בצורה אנקדוטית. כך למשל, תיאר ר' שלמה את חלומו השאפתני כילד צעיר בבאדן, אוסטריה:

"היו לי שני חלומות שאפתניים בלב. רציתי להיות הלמדן הגדול בעולם וגם המוזיקאי הגדול. בהיותי בן שמונה או תשע, קנתה לי אמי כינור והייתי מוכן להתחיל לנגן. אך אז, אמר לי הרבי שלי, עכשיו ממש, ריבונו של עולם בוחן אותך. כי אי אפשר לעשות את שניהם. או שאתה לומד תורה או שאתה מנגן בכינור. אז ויתרתי על הכינור".

משחר ילדותו חונך שלמה להתכונן לקרירה רבנית. בצעירותו בשוויץ התחבר למוריו הפרטיים שהגיעו מישיבות החרדיות טלז ופוניבז'. כנער בישיבת "תורה ודעת" הוא נקשר אל הרב שלמה היימן, ואף אומץ על-ידו כבן בית. מגיל 18 עד 24 היה תלמיד מסור לרב אהרן קוטלר, ראש ישיבת לייקווד. באותן שנים, גם נקשר לאדמו"רי חסידות, התרשם מתכונותיהם, ומכל אחד נטל חידוש אחר – מהרבי ממודז'יץ אימץ את כוח הניגון ומהרבי מבובוב למד לספר סיפורים שיכולים לרפא לבבות שבורים.

את המפנה המשמעותי בחייו, זקף ר' שלמה להשפעת שני אדמו"רי חב"ד, האדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון, וחתנו ר' מנחם מנדל שניאורסון. אלה עודדו אותו לעזוב את לייקווד ולבחור בדרך החסידות. מאוחר יותר, ינמק שלמה את החלטתו לפתח קרירה של "קירוב רחוקים" כמענה לאבדן שבשואה ולצורך הדחוף להציל את היהודים המתבוללים. הוא היה אומר: "עזבתי את לייקווד בגלל ששת המיליונים". דא עקא. האישים שהשפיעו על ר' שלמה בראשית דרכו בניו יורק היו רבנים ניצולי שואה – האדמו"רים מחב"ד, מודז'יץ' ובובוב וראשי הישיבה של "תורה ודעת" ו"לייקווד". הוא התרשם ממסירות הנפש שלהם לשקם את מורשת היהדות האבודה. הוא הרגיש שבהשראתם הוא יוצר את דרכו המקורית היותר נועזת ועצמאית.

ר' שלמה והגיטרה נפגשים

בגיל 25, אחרי שיצא מהחממה החרדית של ישיבת לייקווד, התחיל ר' שלמה להכיר את ההווי הסטודנטיאלי. הוא למד עברית בסמינר התיאולוגי של ניו יורק ושם בקומה השנייה התאמן על הפסנתר. אחד הסטודנטים, שרה אדל, גילתה אותו והזמינו להופעתו הראשונה בפני סטודנטים ב"בית הלל" בסיטי קולג'. כותרת הופעתו הייתה "מקומה של המוזיקה במורשת החסידית". דמותו הייתה חסיד חב"ד שבאנגלית רצוצה ובליווי פסנתר הציג את המורשת החסידית.

מגיל 25 עד 30, היה ר' שלמה מקושר מאוד לר' מנחם מנדל שניאורסון – "הרבי ממש נפח בי נשמה חדשה. כל מי שראיתי, רציתי לתפוס אותו ולצעוק, גוועלד, האם אינך יודע שקיים רבי בעולם?" כמו אצל ר' היימן ור' קוטלר, גם כאן ר' שלמה התמסר במלוא הנאמנות לדרכו של רבו. הפעם הייתה זאת שליחות לגייס תלמידים לחב"ד ולקרב "רחוקים" ליהדותם. בתקופת שליחותו מטעם הרבי, יצר ר' שלמה מסגרת חדשה לסטודנטים וקרא לארגונו "איגוד בין-אוניברסיטאי" של "אקדמאים חסידיים". הרבי דחף את ר' שלמה לקבל הסמכה לרבנות ובגיל 29 הוסמך על-ידי הרב יצחק הוטנר, ראש ישיבת "חיים ברלין" בברוקלין.

נקודת המפנה המשמעותית בקרירה המוזיקאלית של ר' שלמה הייתה בגיל 29, כאשר הוזמן לשמש כיועץ אמנותי למחזה "הדיבוק". כתוצאה מכך, התחיל להסתובב בגְּרִינִיץ' וִילֶג', מרכז הבוהמה. אז החליט ר' שלמה לקנות גיטרה וללמוד לנגן. החלטה זו הייתה אז מהפכנית עבור הרב הצעיר כי בעיני הציבור החרדי סימלה אז הגיטרה את התרבות החילונית. עצם השימוש של ר' שלמה בגיטרה גרמה להחרמות החרדיות הראשונות נגדו.

בגיל 31, הועסק ר' שלמה כרב בבית כנסת בעיירה הקטנה של דורותי במדינת ניו ג’רזי. אבל שם הוא הגיע למסקנה: "אסור לשקר לעצמי ולהתכחש לגיטרה", התפטר מתפקידו והתחיל לעבוד כספרן ביום ולנגן להנאתו ברחובות בלילה. באותה תקופה הוא השתתף בקורסים באוניברסיטת קולומביה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה.

בגיל 33, הועסק ר' שלמה כמורה בבית ספר היהודי בסנט' לואיס. היה זה הפעם היחידה בחייו שהוא החזיק מעמד בעבודה קבועה כשכיר, שנה אקדמית שלימה, אבל היה זה בגלל שהתאפשר לו להדגיש את השירים בעבודתו עם הנוער. אלה מצדם נתנו לו משוב חיובי על השירים היותר מועדפים וכך נבחרו הניגונים לתקליטו הראשון שהופיע בהיותו בן 34. עם פרסום התקליטים התחיל פרסומו להתרחב כ"רבי המזמר" ו"רבי המרקד" ונוצר מעין מותג חדש.

אחת הדרכים להבין את התפתחותו של ר' שלמה היא באמצעות השינויים שחלו בתמונותיו שבפרסומת לתקליטיו. באלבומים הראשונים הופיע ר' שלמה כדמות למדנית עם כיפה שחורה. הוא מוצג כרב אורתודוקסי שלמד בישיבת לייקווד וכעת לומד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. הוא מצולם עם עניבה וחליפה עם מסר פרסומי של רב אורתודוקסי מכובד, מיושב בדעתו, גם אם הוא מנגן שירי נשמה בגיטרה.

המפנה התדמיתי התחיל בתקליטו השישי בהיותו בן 40. הכיפה השחורה מוחלפת בכיפה ייחודית וססגונית. בתקליט ב-1968 מוצג ר' שלמה בגיל 43 בחולצה לבנה ליד הכותל המערבי עם גיטרה בידו ומבטו לשמים. בגיל 45, אחרי שבפסטיבל החסידי הראשון זכה שירו וְהָאֵר עֵינֵינוּ, יצא לאור תקליטו הישראלי הראשון תחת הכותרת וְהָאֵר עֵינֵינוּ. בתמונה בתקליט זה מוצג ר' שלמה כדמות ססגונית עם פאות ארוכות ושיער מגודל, כשמאחוריו חסידיו מ"בית אהבה ותפילה" שבקרית יובל בירושלים. לעומת זאת, הציור הסולידי חוזר בתקליטים שהופיעו לאחר מותו. עכשיו מוצגת תמונה של רב עם זקן לבן מכובד ורציני ומבטו מופנה לחזון שמימי. ואכן, כל התמונות נכונות כי לא רק שר' שלמה עבר גלגולים רבים בחייו, אלא גם מכיוון שהוא ידע להתאים את עצמו לקהל.

מאת הרב ד"ר נתן אופיר (אופנבכר), מחבר ספר ביוגרפיה אודות הרב שלמה קרליבך.

לתגובות CarlebachBook@gmail.com