אני לא גדלתי על ר' שלמה קרליבך. כילד טוב ירושלים, בחיידר שבו אני למדתי שמענו את מרדכי בן דוד, אברהם פריד, ובסוף קצת שוואקי.
השם "קרליבך" היה כמו לקוח מעולם אחר, לא משהו ששמענו או הכרנו מקרוב. למרות זאת מהדלת האחורית של הנפש חדרו לתוכי והשפיעו התכונות המיוחדות והאהבה השופעת עד אין קץ שהשאיר ר' שלמה כאן בעולם. "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" ששרנו אז בחיידר תמימים וטהורים – בלי לדעת את מקור השיר – נטבע עמוק בדמי והפך לחלק מאישיותי הרוחנית והמוזיקאלית. כך גם "ממקומך" ששרנו בבית הכנסת, כביכול לא הולחן מעולם על ידי איש, הוא ניגון שפשוט בא עם התפילה מעולם שכולו רוחניות. "ישראל ישראל בטח בה'", "אם אשכחך", "והאר עינינו" ועוד עשרות השירים שכולנו גדלנו עליהם, ואפילו לא יכולנו לאהוב אותם או שלא כי הם היו פשוט חלק מאיתנו ומהווייתנו הדתית – כל אלו הולחנו / ירדו לעולם בנבואה על ידי ר' שלמה קרליבך.
וכך נאספו לתוכי בלי שאשים לב ובלי שאכיר בכך עשרות רבות של שעות "קרליבך". החל בקומזיצים שהיינו עורכים ב"ליל שישי" בישיבה שעות ארוכות, כשהאור כבוי והיד פורטת מאליה על מיתרי הגיטרה והנפש המשתוקקת, והשירים התנגנו עוד ועוד. גם "קבלת שבת קרליבך" באין ספור הזדמנויות, החל מ"שבת זכור" בישיבה קטנה ועד הדבר האמיתי בביה"כ ברדיטשוב בצפת. אפילו בהיכל ישיבת "קול תורה" בה התחנכתי התנגן הניגון המוכר "לכה דודי" בלחנו המופלא של הרב קרליבך.
עם הזמן הבנתי שר' שלמה קרליבך הוא פשוט חלק מהDNA שלנו כיהודים. לא צריך להכיר ולהבין אותו בכדי שהוא יהיה חלק מאיתנו. אף אחד מעולם לא ראה את הלב הפועם בתוך הגוף, הוא פשוט שם, קיים. כך גם ההשפעה של ר' שלמה, היא פשוט קיימת בנו, בלי שנדע או נרגיש, היא פשוט חלק מאיתנו.