כשבקשו ממני לכתוב על הרב קרליבך לא ידעתי בדיוק מהיכן להתחיל…
האם מההשפעה העצומה שהייתה לו על יהודי אירופה, או אולי על לכתוב על האומץ שלו ועל כך שהוא היה פורץ דרך. אבל בחרתי להתחיל דווקא מהעולם שלי מהחיבור שלי לרב דרך הלחנים שלו, שאני מניח שהייתה להם השפעה גדולה על היצירה המוסיקלית שלי.
ערב שבת….
אבא קורא לי שנלך לתפילה אני מתארגן ואנחנו לבושים בגדי שבת ובעיקר שמחים שהגיע כבר סוף השבוע צועדים ביחד לעבר בית הכנסת… אבל זה לא עוד בית כנסת.
בגבעת שמואל יש בית כנסת אחד שכולם נוהרים אליו בית כנסת המכונה- ״לכו נרננה". זה לא בגלל שהוא גדול מדי, או שיש בו מיזוג אוויר, או מקהלה מיוחדת. אנשים באים אליו כי הם יודעים שיש להם שם מקום ללא קשר לשיוך שלהם, דתיים, חילונים, חרדים, זקנים וצעירים מגיעים בהמוניהם להתפלל את תפילת ערב שבת בנוסח המיוחד של הרב שלמה קרליבך.
כולם נעים יחד בדבקות ימינה ושמאלה ואפשר להרגיש שמשהו נפתח אצל כל אחד ואחד. היה אפשר לחשוב שזה בגלל הלחנים היפיפים של ר' שלמה שאי אפשר להישאר אדישים אליהם. אבל, אני חושב שיש משהו מעבר שלקחנו מהרב קרליבך, משהו חשוב הרבה יותר ממוזיקה וזאת האהבה.
הרב קרליבך הצליח להשפיע כל כך הרבה אנשים, כי הוא פשוט אהב כל יהודי בלי להתחשב בשום דבר חוץ מאשר היותו יהודי ואנשים התחברו אליו ואהבו אותו בחזרה ועל ידי האהבה התקרבו לה׳.
אני חושב שיש לנו עוד דרך ארוכה עד שניישם את תורתו של הרב קרליבך, אבל האחדות והאהבה שיש אצלי בבית כנסת בערב שבת מרמזות שעוד יש תקווה.
