הפתעה גדולה ציפתה לי כשבאתי בפעם הראשונה לתפילת שחרית של שבת בבית הכנסת 'המאור' ביפו. הגענו אל ברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע – ואז זה קרה.
'והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך. לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד'.
והמניין כולו (זה מה שיש שם בדרך כלל – מניין וזהו) שר. בקולי קולות. וכולם אגב ממוצא מזרחי. התפילה ספרדית, הפיוטים מזרחיים, ורק הלחן של 'והאר עינינו' – הרב קרליבך – מגיע ממחוזות אחרים, חסידיים. וזו גדולתו של קרליבך, המהפכן הגדול ביותר בתולדות המוסיקה היהודית לדורותיה, אולי מאז דוד המלך נעים זמירות ישראל (מחבר תהלים) או בנו שלמה המלך, מחבר שיר השירים.
בעולם שבו יש אשכנזים וספרדים, חרדים וחילוניים, ועשרות נוסחי תפילה מקובלים – נוצץ הרב קרליבך מעל כל המחנות. לחניו הם על-עדתיים וללא גיל – וחדרו אף את בתי הכנסת הספרדיים, שגאוותם בפיוטיהם. קרליבך מתעצם מאז פטירתו, ולחניו לפסוקים העתיקים מחיים אותם מחדש, לא רק ב'מנייני קרליבך' בירושלים ובגבעת שמואל, אלא גם אצלנו, היפואים הפשוטים מבית הכנסת 'המאור', בקצה הרחוב שמוביל לשוק.
עומר בן רובי, "ארון השירים היהודי", גלי צה"ל
