לקראת סיומם של ימי הרחמים והסליחות מוציאים תלמידי הישיבה הגבוהה "דרכי צבי" בבני ברק שבראשות הגר"מ ולטמן שליט"א בביצוע מחודש את השיר "ברחמיך הרבים" אותו הלחין המנהל החינוכי בישיבה הרב אבי אברהם.
השיר, שיצא לרגל סיום קורס מוזיקה וכישורי חיים- מחזור ב' שנערך בישיבה ביוזמת מחלקת נוער בעיריית ב"ב בניהול הרב אלדד אשורי, זכה להתחבב ע"י הבחורים ולהפוך ל'המנון הימים הנוראים' בישיבה ומתוך שליווה אותם בתקופה זו וחיזק אותם, בחרו לבצע אותו באולפן ולרגש אף נוספים.
"המסר של סליחה הוא לא פופולארי כל כך". משתף אחד הנערים, "לבקש סליחה ובכלל להודות בטעות אנוש זהו אחד הדברים הקשים ביותר לאדם. השירה מעדנת ומרככת את המסר ומעבירה בשפת המוזיקה את החיבור והקשר שבין היהודי לבוראו. חיבור שגדול מסך חלקיו של האדם החוטא".
את השיר שרו בהשמעת בכורה הבחורים במסגרת סיום זמן אלול המשולב כמידי סוף זמן בסיום מסכת שנלמדה בישיבה, עליה הבחורים נבחנו ואף זכו במלגות.
קורס מוזיקה וכישורי חיים הינו חלק מהווי הישיבה ששמה לה למטרה לקדם את הנערים ברמה האישית, לצמצם את פערי הלמידה בין השאר באמצעות ליווי חונכים והדרכה פרטנית וכן להעצימם במגוון קורסי העשרה ופעילויות מעצימות בשעות בין הסדרים, כמענה לגורמי הסיכון הפוטנציאליים.
"בפרשת השבוע נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" הסביר הרב אברהם בשיחתו באירוע הסיום.
"כאשר יגיע מדען בכיר, בעל שם בינלאומי לעיר למסור הרצאה, להרצאה שלו יגיעו רק קומץ אנשים שיש להם שיג ושיח בנושאים שבהם הוא הולך לטפל בהרצאה. אך המון העם, שלא מתעסקים או מתעניינים במדעים, ידירו רגליהם מההרצאה. אך אם מתפרסם שמגיע לעיר מוסיקאי בינלאומי, פרופסור למוסיקה, האולם יתמלא גם באנשים פשוטים שאינם מבינים הרבה בדקויות של אומנות המוסיקה, ומדוע? כי ברגע שהאמן- הפרופסור יתחיל לפרוט על המיתרים- כולם ייהנו.
נכון, לא כולם יבינו את עומק הצליל, את דקות המלודיה ויצליחו להגדיר את אמנות העל הטמונה ביצירתו הנשגבה, אבל תכל'ס כולם ייהנו, כל אחד לפי ערכו ורמתו.
זוהי השוואה לתורה- "ולמדה את בני ישראל".
כאשר מעבירים את התורה, את הדת, לעם ישראל עלינו להעביר את זה כ'מוזיקה' ולא כ'מדע אטום'. ב"גישמע'ק", במתיקות והנאה, בנעימות שמותאמת לרמתו של כל אחד ויכולותיו.
כל אחד ישמע ב"שירה הזאת" מה שהוא מבין, לפי דרגתו, אבל כולם יכולים ליהנות ממנה. זוהי הדרך היחידה גם להגיע לידי "שימה בפיהם", שהם יהיו חלק בשרשרת הדורות וירצו להמשיך להעניק את המוסיקה הזאת, את המנגינה הזו- גם לדורות אחריהם".