בעין הסערה, בעולם מבוהל, מבולבל ומפוחד, מגישים אהרון פרוכטר דודי קליין ומנחם שטיינברג את "איך זיץ" ("אני יושב") שנכתב בהשראת כתביו של הצדיק רבי נחמן מברסלב זיע"א ומבוסס על דבריו, שיר חדש שנותן הזדמנות לעצור לרגע, לקחת נשימה, ולהיזכר שיש חיים אחרים, חיים שאפשר לחיות בהם, חיים טובים, חיים אמיתיים.
"איך זיץ" מדבר על מעלת האדם הזוכה ללכת עם אמונה באלוקים, ולהתקרב אליו, שאז הוא חי חיים טובים וכמו שכותב רבי נחמן מברסלב: 'וחייו חזקים מאוד, ואפילו כשבאים עליו ייסורים, אזי יוכל לנחם עצמו, ולהחיות את עצמו, ועל כך שבכל מקום יכולים להיות סמוכים אליו יתברך'.
רבי נחמן מוסיף וכותב: 'טוב מאוד מי שזוכה לכנוס ולטייל עצמו באמונה'… 'ושם יש היכלות וחדרים והוא נכנס ומטייל עצמו מחדר לחדר, ומפלטין לפלטין'… 'ויש שם דרכים כבושים נפלאים מאוד, אשרי הנכנס ומטייל שם'.
"השיר הזה" – אומר פרוכטר – "מזכיר לנו, שיש מקום אחר, בו יש 'אור', מקום בו יש חיים, מקום בו אפשר לצאת, מ'עבדות לחירות' מקום בו האור מאיר, גם בתוך החושך, זהו כל מקום שאלוקים שוכן בו. השיר הזה, קורא לנו לשוב לשם, לשוב לאמונה, לקרבה לאלוקים, כי 'אין חושך וצלמוות להסתר ממנו' ולאחוז, ולהיאחז באמונה הזו, כמי שנאחז בחייו לחיות כבני חורין 'בני מלוכה', ולא כעבדים – חיים אחרים, חיים של קרבה לאלוקים".