מרגלא בפומיה דמרן מאור ישראל זצוק״ל כשהיה בא לנחם אבלים:
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. האות כנכתבת קטנה ולמה? מסבירים הפרשנים משום שבעה מעט. שואלים אברהם אבינו!!! בחיר האומה חי עם אשתו 90 שנה היה צריך לבכות הרבה למה מעט? אלא מתרץ מרן זצוק״ל שלפני שנים סיפר לו הבבא סאלי זיע״א שהייתה בעיה של שלום בית בין בני זוג שבשכונותו. ואז קרא לאחיו הבבא חאקי רבי יצחק זצ"ל שהיה מומחה לבעיות שלום בית. לאחר כמה שעות שב השלום לביתם ואז חזר רבי יצחק לביתו ולדאבון לב בדרך נהרג בתאונת דרכים. וכשמוע הבבא סאלי לא אבה להתנחם. והיה וגם ימים רבים בדמעות שליש כיון שהרגיש אחריות בזה שקרא לו. וביום השלושים בא אליו בחלום וגער בו עד מתי תבכה אם היית רואה באיזה מקום ועם מי אני נמצא ולומד תורה היית רוקד בשמחה. כך גם אברהם אבינו עיניו של אברהם היו עיניים רוחניות הוא ראה את מקומה של שרה בגן עדן והיה שמח בליבו. אולם חשב מה יאמרו האנשים הוא שמח על מות אשתו ח״ו!!!! לכן בכה מעט. זה שאנו מנחמים ״המקום״ ינחם אתכם דהיינו אותו מקום שהצדיק נמצא הוא ינחם אתכם". ע״כ דברי מרן.
עבר עלינו שבוע קשה מאד כאשר כבה אורו של ״מאור ישראל״ ואנחנו אנה אנו באים היום שלנו חשוך והלילה שלנו לא לילה מחוסר שינה ומחוסר כל. אבל לא זוהי דרכו של מרן אלא תמיד ראה הלאה ומעולם לא נתפס ליאוש. ברוך ה׳ השאיר לנו תורות שלימות בכל מכמני התורה שגם הם ינחומונו במשך חיינו וחיי צאצאנו עד ביאת גואל צדק.
מרן מעולם לא ישב בטל בטוח אני שגם שם למעלה לא נח רבינו אלא מרעיש עולמות שתורתו והנהגותיו שמסר עליהם את נפשו ומאודו ישתמרו. ושם למעלה כשהוא יותר קרוב לכיסא הכבוד הוא ישמור עלינו מכל משמר. ולא ינוח ולא ישקוט. שהתורה לא תשתכח מישראל אלא יתרבו חיילים לתורה. ונזכה במהרה לראותו בתחיית המתים. אמן. הכותב בדמע ובלב כואב תלמידו אברהם בן ישראל