הזמר אפרים מנדלסון הכיר את ר' שלוימלה כבר מצעירותו, ישראל שטרן ערך עמו ראיון בו הוא מספר על החוויות המרגשות יחד עם הרבי המרקד לרגל 20 שנה לפטירתו
חשבתי לעצמי שמדובר בעוד ראיון, אמנם מעניין, אבל ראיון ככל הראיונות בו אני אשאל שאלות, אקבל תשובות ואולי אולי אולי יתמזל מזלי, ואני אעלה על סיפור מעניין…
טעיתי, ובגדול.
ר' אפרים מנדלסון, הזמר הוותיק, הוביל אותי לשיחה מרתקת ומדהימה על ר' שלוימלה קרליבך ז"ל אותו הכיר באופן אישי.
אהבת ישראל
"אהבת ישראל שלו הייתה משהו מיוחד", מספר ר' אפרים, "הוא השווה אותה לאהבת ה'. הוא אהב כל יהודי ב"כל מקרה ובכל צורה" כי יהודי באשר הוא יהודי, הוא בן של ה'. זו הייתה גם אהבת דוד ויונתן, וזוהי אהבה שאינה תלויה בדבר".
"ישנם ווארטים שרק ר' שלוימלה יכול לומר", הוא אומר בחיוך. "מהי מסירות נפש? אם יש לי שכן שעובר דירה. ואני עוזר לו, סוחב איתו ומזיע, זה מסירות גוף. מסירות נפש היא שאתה נותן את האידישקייט לשני. הגידו לי אתם, מי, אם לא, ר' שלוימלה, יכול לומר כזה ווארט?", שואל קובע מנדלסון.
מה הייתה ההשפעה שלו על המוזיקה היהודית?
בעיקר, הוא אהב, ואהבו אותו…. אין עוד זמר במוזיקה היהודית, שלאחר פטירתו, נוצר סגנון מוזיקלי על שמו, הרבה מלחינים, יוצרים היום ב"סגנון קרליבך".
ביום היארצייט הראשון. היה זה בשבת, תלמידיו ואוהדיו ארגנו שבתון בבית מדרשו במנהטן. ישבו כל המוזמנים במעגל, וכל אחד סיפר את סיפורו האישי. אחד המוזמנים סיפר, שהיה במצוקה ובא לר' שלוימלה וסיפר לו על מצוקתו. עד שתפס את שתי ידיו ובכה יחד איתו, ודמעותיו החמות זלגו על ידיו של המספר.
סיפורים כגון אלו מלמדים איך הוא חש יחד עם כל יהודי בצרתו וכשאתה מלחין שיר עם כזה רגש של כאב בשביל יהודי אחר, מובן שהשיר חייב להצליח.
מתי פגשת אותו לראשונה?
המפגש הראשון שלי עם ר' שלוימלה, היה בהיותי בערך בן 6-8. התגוררתי אז עם הוריי בברוקלין. נהוג היה אז בפורים, לעשות צעדה גדולה, בשדרה ה-13 המפורסמת. ומהי הצעדה? יוסי גרין עם הקלידים, החצוצרה של ישראל לאם, וכמובן עם ר' שלוימלה כזמר. הם עמדו על משאית שנסעה לאורך השדרה, ושרו וניגנו. בעוד אלפי אנשים נשים וטף עמדו משני צדי השדרה וצפו בהם.
מאוחר יותר, שמו של ר' שלוימלה, נישא בפי כל בישיבות. כמו שבלי מלח אין טשולנט, כך אירוע אינו אירוע בלי שירים של ר' שלוימלה. לא הייתה כמעט חתונה, שבה ר' שלוימלה לא בא ושר. וכשראה צורך לשיר, הוא פשוט שר "כמו מלאך".
"אז הוא לא היה כוכב", שובר מנדלסון מיתוס, "הוא היה כמו ליבלה אשל ז"ל, שרק לאחר מותו הכירו בגדולתו ושיריו מושרים עד היום בפי כל (מה אשיב לה', חיים שתהיה בנו ועוד). קרליבך זכה לחשיפה הגדולה בעיקר לאחר פטירתו, הרבה בזכות נועם הפקות של דוד הולשטיין, שהוציאו כ-300 משיריו חלקם בהפקה מוזיקלית מחודשת, כך זכה קרליבך להכרה שהגיעה לו על גדלותו המוזיקאלית.
"הרבה פגישות ומפגשים היו לי עם ר' שלוימלה עוד לפני שנהייתי זמר. ר' שלוימלה אפילו "רדף אחרי" שאשיר את השירים שלו. רק לאחר פטירתו הבנתי את האבדה הגדולה ואת הפספוס שלי" מספר מנדלסון בגילוי לב.
ישנם סיפורים רבים על מעשי החסד של ר' שלוימל'ה, האם גם אתה נתקלת בהם?
הדברים ידועים לכל. פעם אחת, לאחר שקיבל את הכסף על הופעתו. נגשה אליו כלה יתומה, ובכתה לפניו שאין לה כסף לחתונתה. ר' שלוימלה לא חשב פעמיים, ובלי לחקור ולדרוש, נתן לה את כל הכסף, שזה עתה קיבל על הופעתו.
הוא היה אדם צנוע ולא דרש הרבה כסף על הופעותיו, כפי שיכל מתוקף מעמדו. אף פעם לא דרש והתווכח על הכסף שקיבל. ואמנם, היו לא מעטים שניצלו זאת.
"תמיד הייתה לו עין טובה על כל אחד. ותמיד דאג להגיד את זה לשני" חושף מנדלסון סיפור אישי, "אני לא אשכח, כשנפגשתי באחת מהפגישות של השידוך עם רעיתי. היה זה במלון רמדה בירושלים. בדיוק היה זה כשר' שלוימלה התאכסן שם לרגל הופעותיו בארץ. כשר' שלוימלה פגש בנו, אמר מיד לאשתי, האם את יודעת שהוא הבחור הכי טוב בעולם? והכי מוצלח בעולם?".
היה זה כאמור, חסד שנובע מאהבת ישראל הנובעת מאהבת ה' צרופה.
בתור אמן בעצמך, מה דעתך על יצירתו של קרליבך?
התחכום של ר' שלוימלה, היה דווקא בפשטות כביכול של לחניו, זה כמו נחל אחד ארוך. הוא הצליח לשלב את כל הטעמים, כל אחד יכול להתחבר דרכם לנשמתו. יש מלחינים שבונים שיר, אצל ר' שלוימלה זה זרם מהלב, ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
שירים כאלה יכולים להיות נכסי צאן ברזל. שירים היוצאים מלב שאוהב אהבת אמת את הקב"ה, ומתוך אהבה זו, אוהב ישראל, חוזר שוב מנדלסון על הנוסחה ומוסיף, "זה לא היה רק ההלחנה, אלא זה היה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו, ולכן זה היה כל כך אמיתי. כמו שאנחנו יודעים שהמאכלים של אמא הם הכי טובים והכי מוצלחים עבור ילדיה. אפילו שהאמא אינה שפית מקצועית, אבל יש לה תבלין שאותו לא תמצאו בשום מסעדה. הטבח במסעדה לא יודע למי הוא מבשל, הוא מכניס רק תבלינים, בלי הרגש. אמא, מכניסה את הלב והרגש. אלה הם שיריו של קרליבך".
"אפילו גדולי הזמרים, היו מופתעים ממנו", מספר מנדלסון על ההערכה ליצירותיו של הרבי המרקד, "הוא אחד היוצרים הגדולים של זמנינו. אפשר לקרוא לו בטהובן החרדי… כמו בטהובן, הוא יצר דרך חדשה במוזיקה, שלא הייתה מובנת דיה בימיו ורק לאחר מותו הכירו בגדלותו. אין ספק שהוא היה מנהיג של ממש. והיום אנחנו רואים אלפיםשהולכים בדרכו, ומושפעים מהמוסיקה, מהסיפורים, מהרגש ומהכנות והפשטות והתמימות".
מה דעתך על ההתנגדות ממנה סבל בחייו?
"יש בכך קטע חיובי ושלילי. אך גם השלילי הוא בעצם חיובי…", אומר מנדלסון ופניו קורנות, "ר' שלוימלה, רצה להראות שכל יהודי הוא טוב. כמו אברהם אבינו. ר' שלוימלה עצמו היה צדיק ולא רק בדורותיו. אמנם לפעמים המחיצה זזה, אבל לא היה הוללות. עובדה, שנשאר ממנו היום הרבה זכר. אך בהחלט שיטתו לא התאימה לכל אחד".
"את שירי ר' שלוימלה אפשר להבין רק שצריכים אותם. לא כל אחד יכול להבין את שיריו ואת דרכו. לא כל אחד חושב שכיסא גלגלים חשוב, עד שהוא נזקק לכיסא גלגלים… כך זה קרליבך. השירים שלו מיועדים לאנשים שצריכים את הרגש והזעקה".
מתי נפגשתם בפעם האחרונה?
"המפגש האחרון שלי עם ר' שלוימל'ה, היה שבועיים לפני פטירתו, במסעדה סינית בירושלים. אחרי זה הוא נסע למסע הופעות ממנו לא שב".
מה זה קרליבך בשבילך במילה אחת?
הרבי המרקד.
למרות שקשה מאד להגדיר את קרליבך אפילו במשפט אחד. קרליבך היה בן אדם, תלמיד חכם, (תלמידו של הרבי מחב"ד, וחברותא של הגאון ר' אהרון קוטלר) חי את השירה, הוא היה תופעה נדירה.
יום היארצייט של ר' שלוימלה, הוא גם יום הולדתו, של ר' אפרים מנדלסון והוא, מקפיד להיות חלק מהעלייה לרגל המסורתית והתפילות על קברו של ר' שלוימלה.
סיימתי את השיחה. וראשי מלא מחשבות, וליבי, מלא רגשות ועצב, על לכתו של אדם דגול. אני בטוח שר' שלוימלה היה אומר לי עכשיו "עוד מעט, וניפגש, ונתבונן יחדיו על כתרו של משיח צדקנו" אמן!!!
