שי קאהן מראיין את גדול הזמר החסידי אברהם פריד לקראת צאת אלבומו החדש

שי קאהן בראיון בכורה עם גדול הזמר החסידי אברהם פריד, לקראת השקת אלבומו החדש 'א-מחיה'. זה התחיל עם זכרונות מתחילת הקריירה ונגמר בשירה מול המצלמה I ראיון וידאו:

גם אם אבחר שלא להשתמש בסופרלטיב כלשהו, עדיין תהיה זו 'חוויה מיוחדת'. בכל זאת, לשבת מול יהודי כמו אברהם פריד. השיחה הישירה הראשונה שלי איתו היתה, כשביקשתי לקשט עבודת גמר אקדמאית שעסקה בהתפתחות המוסיקה היהודית.

לא תא קולי, לא אמרגן או מנהל ארועים, "הלו" פשוט וישיר של המרואיין אותו חיפשתי. לאורך השנים נתקלתי בדוגמאות רבות, המלמדות על גודל פשטותו של אברהמ'ל, כפי שהוא מכונה בבראנז'ה ובקרב חבריו, ותמיד נפעמתי מחדש.

גם הפעם, כשמסרתי לו דרישת-שלום מהעורך הראשי, מי ששלח אותי לראיון, מסרתי את שם העט בו השתמש העורך בימים ההם כשביצע, לפני עשרות שנים, את הראיון הראשון של הזמר הצעיר דאז -אברהמ'ל זכר את המפגש ההוא, וידע לתאר אותו, כמו אך אמש נפגשו שוב כידידים ותיקים. ותאמינו לי – זה לא דבר כל-כך מצוי אצל אמנים.

תפסנו אותו בדרכים, בין הופעה אחת לשניה, בימים בהם מעדיף אברהמ'ל שלא לשוחח, ולשמר את מיתרי הקול לקהל שממתין לו. כשהצלם ממקם את מצלמתו ובוחר זווית נוחה לצילום, מתערב אברהמ'ל ומביע דעה. "יש לי רגש לזה", אמר ודיבר על חיבתו לאומנות נוספת – הצילום.

וכן, אברהמ'ל צדק.

הבטחתי שלא לעכבו, ואני פונה אליו – מנסה לשבור את הקרח: 'שלום עליכם א-יוד'.

והוא משיב בספונטניות: "עליכם שלום" – כשהוא ממשיך את הלחן…

• זוכר את זה עוד?

"לא שכחתי את זה בכלל…"

• וואס טוצעך און פהוציק? אני מנסה להמשיך.

אברהמ'ל קולט את הקרח שאני מנסה לשבור: "הו אה, מתרחשים דברים גדולים, דברים מדהימים".

• אלבום חדש, ביידיש דווקא.

"כן".

• למה?

"למה לא?" היהודי עונה בשאלה.

• נתחיל מהתחלה, תשמ"א אלבום ראשון.

"אף יהודי לא ישאר מאחור".

• כנער הופעת עם ילדים בקעמפים, ואז מפיק החליט שאברהמ'ל שלך – ומכאן הכל היסטוריה.

אברהמ'ל, בעדינותו, לא יגיד ששגיתי. "בדיוק", הוא אומר, אבל מיד מתקן את הטעויות: "התחלתי להקליט בגיל 9-8, עם הישיבה הופענו בכמה מקומות (ההקלטות שמורות עם אברהמ'ל, שכבר הספיק לשלב קטעים מהם כקולות ליווי באלבומים אחרים שלו), וכשהגעתי לגיל 20, חשבתי אולי הגיע הזמן לחזור לעבודה – ואז פגשתי את שייע מנדלוביץ, שהיה מפיק – והשאר הסטוריה. כבר 33 שנים בערך".

• אתה מעולם לא התמקדת בנתיב אחד במוסיקה, חב"ד/ חסידי/ החומרים של ר' יום טוב ארליך ואלבומי יידיש אחרים. אתה כל הזמן מגוון.

"זהו, אני מאמין שלזמר יש שתי אופציות: או שאם הוא מצליח בכוון מסוים, בשביל מה שישחק עם מה שהוא טוב בו. אני, לדעתי, מרגיש שכדאי להוסיף צבעים. צבע אחד זה יפה, אבל התפארת והנוי כשיש הרבה גוונים. אני מרגיש כזמר שחייבים להוסיף, שלא יהיה משעמם עם אותו סטייל וסגנון.

"את האלבומים של ר' יום טוב ארליך עשיתי, כי כשהייתי בן חמש כבר ידעתי לשיר את כל ה'מסכתא' של יעקב. אני עובד כעת גם על אלבום באנגלית וגם אלבום בעברית, אבל ככה יצא שדווקא 'א-מחיה' באידיש הושלם קודם. קטונתי שיש לי היכולת לעשות כל מיני דברים, ואני מקווה שהקהל אוהב את זה".

אני מנסה למשוך את השיחה לאלבום החדש, עבורו הרי הגעתי אל אברהמ'ל.

• 'כל מה שבעל הבית אומר עשה חוץ מצא', מה זה 'ארויס'?

אברהמ'ל מחייך ומסביר: "אני כל הזמן שר על הציפיה לגאולה, זו עוד פינה, עוד דרך להזכיר ולבקש מה' 'צאתכם לשלום' גדולים וקטנים – הוצא נא מהגלות, עד מתי".

• אז מה מחכה לנו עוד ב'א-מחיה'?

אברהמ'ל מנסה להתחמק: "יש 13 שירים".

אני דוחק: אבל, מה?

ואברהמ'ל נשאב אל תוך האלבום, אלבום שיכול לשמש נושא לתחקיר עב-כרס. הוא מספר על קצה המזלג והמלים מתנגנות בפיו, מגלה טפח ומכסה טפחיים. איך הגיע לכל שיר ואיך נולדו השירים. מצטנע כשצריך לספר על שיר שנוצר מנימי ליבו ונסחף פנימה אל הלחנים.

השיר שכתב מלחין שאת לחניו כולנו מכירים אך לא את שמו, השיר שנכתב בהשראת דברי הרבי מקאצק, והשיר שנולד מרעיון שהסביר רבו, האדמו"ר מליובאוויטש. "אני מקוה שכל יהודי שישמע את השיר יקבל הרהור תשובה".

אברהמ'ל נסחף ואני מבין שאני כבר הופך לנצלן. אני מנסה להסיט רגע את הדיון ולדבר על מתנת שמים בפיו של אברהמ'ל – לקחת שירים ידועים ולהפכם ללהיטים. אברהמ'ל לא מרגיש בנח לדבר על דברים שכאלו וחוזר להסביר לנו על האלבום.

אני מתנצל על שגזלתי מזמנו, הרבה מעבר למה שביקשתי, ואברהמ'ל מסביר פנים: "יש לי זמן"  -ואני יודע היטב שזה לא נכון. אני מודע להמשך סדר יומו, מי ומה מחכים לו, ואברהמ'ל נאות להפרד לא לפני שיאחל לכם הגולשים ולכלל בית ישראל "כתיבה וחתימה טובה, שנת גאולה וישועה, ת'הא ש'נת ע'וזר ד'לעים, ת'הא ש'נת ע'בדי ד'וד ות'הא ש'נת 'ע'וד ד'יסקים…"