אמנם המחזה ההמוני והצפוף נראה כל כך תלוש ורחוק אך זעקת האלפים 'תהא השעה הזאת שעת רחמים' הופכת להיות פתאום כל כך רלוונטית ומתבקשת.
שנת תשפ"א עושה את ימיה הראשונים בערפל סמיך של סגרים ורמזורים מאיימים וגם המון יהודים הזקוקים לרפואה שלמה, אך יחד עם זאת פתיחתה מהולה בהמון תקווה ותפילה לשנה בריאה ותוססת כבשנים קדמוניות.
'שעת רחמים' זה השיר אותו השיק לוי פאלקוויטש אשתקד עם מקהלת 'מלכות', במופע הרבבות השנתי, המתקיים מדי שנה באלעד עיר הישיבות בסיומם של ימי בין הזמנים.
ואולם, לפני שלוי עלה לשיר את השיר, הפתיע המנצח והמעבד פנחס ביכלר כשהחליט ללמד את הקהל את הלחן החדש, כאשר בחבילה אחת הוא גם משמיע לאלפים את העיבוד הקולי הטרי של השיר. האלפים, למדו, שיננו, התחלקו לקבוצות, וכשפאלקוויטש עלה לבמה הייתה החגיגה המרגשת מושלמת!
אמור מעתה: הקולולם היהודי הגדול בתבל!
תזמורתו המורחבת של אהרלה נחשוני ליוותה את המופע בהפקתו של משה הלפרין. הלחן של איצי ברי והעיבוד במקור של משה לאופר. ואילו מי שעומד מאחורי הפקת הפרויקט הוא הפרויקטור (האמתי…) הצעיר שלוימי ורצברגר, מי שעומד מאחורי המיזם החדש ופורץ הדרך 'סטטוס יהודי'.
מיקס: יניב בלאס.
צילום: נתי אלבר.
עריכה: שלמה ריבקין